שלמה מזרחי ואח' נ' אנך הצפון - חב' לבנין בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

פתח דבר:

בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 979,428 ₪.

התביעה הוגשה על ידי שלמה וגאולה מזרחי (להלן: "התובעים") נגד שישה נתבעים - אנך הצפון חב' לבניין בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" ו/או "החברה"), יעקב מעוז (להלן: "הנתבע 2" ו/או "מעוז"), מאיר איליה (להלן: "הנתבע 3" ו/או "איליה"), עו"ד אברהם פטר רנד (להלן: "עו"ד רנד"), משה גלעד (להלן: "הנתבע 5" ו/או "גלעד") ומיכאל שם טוב (להלן: "הנתבע 6").

כנגד הנתבעים 1, 3 ו-5 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. התביעה כנגד הנתבע 6 נמחקה על הסף. הנתבע 2 הגיע עם התובעים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. לפיכך, נותר לדון בתביעה נגד הנתבע 4 , עו"ד רנד בלבד.

העובדות הצריכות לעניין:

איליה ומעוז היו שותפים בפרויקט של הנתבעת 1 לבניית 12 יח"ד קוטג'ים בקרית שמונה (להלן: "הפרויקט"). בסמוך לקבלת היתר הבניה התגלה קיומו של קו ביוב מרכזי בקרקע ונמנע מהנתבעת 1 לבנות את הקוטג'ים למרות ההיתר שהיה בידה. בעקבות זאת נוצרה מחלוקת בין איליה ומעוז בדבר גורל הפרויקט, מעוז ביקש לצאת מההתקשרות ודרש לקבל את השקעתו בחזרה. איליה הסכים לכך והצדדים שכרו את שירותיו של עו"ד רנד כדי להסדיר בהסכם את פירוק השיתוף ביניהם ולשמש כנאמן להבטחת קיום תנאיו.

בין לבין, ביום 19/03/97, מכרה הנתבעת 1 קוטג' לתובע, לאחר שכבר רכש התובע מאיליה מגרש ביסוד המעלה והעסקה הושלמה ללא כל בעיה.

עו"ד רנד הכין לאיליה ולמעוז "הסכם סילוק חוב" (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייב איליה לשלם למעוז סך של 460,000 ₪ בשלושה תשלומים ובתמורה התחייב מעוז להעביר לידיו את כל מניותיה של הנתבעת 1.

במעמד חתימת ההסכם, ביום 28/07/97, קיבל מעוז מאיליה סך של 100,000 ₪. לקראת מועד ביצוע התשלום השני לפי ההסכם הודיע איליה למעוז כי הוא מתקשה לשלמו ולאחר ניהול מו"מ סוכם ביניהם כי תינתן לאיליה ארכה של חודשיים לסילוק התשלום השני, וזאת כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך של 350,000 ₪ מאת התובע לזכות עו"ד רנד כנאמן עבור מעוז.

מאוחר יותר מסר איליה למעוז לצורך פרעון התשלום השלישי שיק על סך 60,000 ₪ המשוך על ידי התובע לפקודת הנתבע 6, שמועד פרעונו ליום 02/02/98 (להלן: "השיק").

איליה לא שילם את התשלום השני על פי ההסכם ועל כן פעל עו"ד רנד למימוש הערבות הבנקאית ובהמשך, עם חילול השיק, פעל לגבייתו בלשכת ההוצל"פ עבור מעוז בתיק הוצל"פ מס' 09-01252-98-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), במסגרתו נקט בהליכים כנגד דירת התובעים, ואף מונה ככונס נכסים לדירתם.

תמצית טענות התובעים:

התובעים טענו כי עו"ד רנד שימש כמנהל הנתבעת 1, בעל מניות בה והשולט היחידי בה, כנאמן ועורך הדין של החברה ובעלי המניות האחרים וכעורך דינם של הנתבעים. כמו כן, טענו כי עו"ד רנד שימש כעורך דינו של התובע בעסקת רכישת הקוטג' וכי במקום ליתן לתובע תמורה כלשהי לכספו, העביר לו לכאורה מניות של הנתבעת 1, כאשר ידע שאין לה כל נכס או זכויות ושמניותיה אינן שוות דבר ובפועל המניות כלל לא עברו.

התובעים טענו כי עו"ד רנד הפר את כתב ההוראות שמסר לו איליה בכל הנוגע לערבות הבנקאית שנמסרה לו על ידי התובע, בכך שפדה את הערבות ומסר את הכספים למעוז. לטענתם, התובע הסכים להוצאת הערבות הבנקאית מאחר שהנתבעים הבטיחו לו שלא ייעשה בה שימוש והיא רק תוצג בפני הבנק לקבלת ליווי בנקאי ותוחזר לידיו. לשם כך נמסרה לתובע התחייבות כתובה שהערבות אינה למימוש והנתבעים אף התחייבו בפניו כי היה ולא תושב לו הערבות, יקבל 2 קוטג'ים תמורתה.

התובעים טענו כי עו"ד רנד פעל בחוסר יושר מוחלט גם בכל התנהלותו בהוצל"פ, בהגישו לביצוע את השיק אשר הופקד בידיו הנאמנות שלא על מנת לממשו, הן בכך שידע כי אין חוב לגבייה, ובוודאי שלא מהתובעת, הן בכך שפעל בתרמית למימוש בית מגוריהם, מבלי שנקט בכל הליך גבייה אחר, והן בכך שהגיש בקשה להגדלת הקרן לאחר שנעצר הליך המימון והחוב סולק על ידם וטען טענות שקריות בדבר הוצאות שמעולם לא הוצאו.

התובעים טענו כי עו"ד רנד הפך לשותפו של מעוז להוצאת כספי הערבות והשיק והביא בכך ישירות לקריסת הפרויקט והנתבעת 1, בידיעה שמעוז מרמה את איליה, שכן מעוז קיבל את הערבויות חזרה ועל כן, רובצים על עו"ד רנד כל נזקיהם ועליו לפצותם במלוא סכום התביעה.

תמצית טענות עו"ד רנד:

עו"ד רנד טען כי לא מונה כדי לשמש כמנהל בפועל של הנתבעת 1 אלא כמנהל להלכה בלבד ומינויו כמנהל היתה תוצאה נלווית למינויו כנאמן של איליה ומעוז במסגרת ההסכם, בתהליך העברת השליטה בחברה, ומניותיה מעולם לא היו רכושו.

עו"ד רנד טען כי עובר לביצוע התשלום השני על פי ההסכם ביקש איליה ארכה בגין קשיים לגייס את הכסף ומעוז הסכים לדחייה בתנאי שתובטח בערבות טובה. כאשר נפגשו הצדדים במשרדו הוצג בפניו כתב הערבות של התובע והוא הניח כי התובע מצוי בפרטי ההסדר. כמו כן, באותו מעמד ביקש ממנו איליה לערוך מסמך בלשונו (להלן: "כתב התחייבות לתמורה"), בו התחייב לשעבד לתובע שני קוטג'ים שייבנו בפרויקט כבטוחה להשבת הערבות או סכומה לתובע והוא אישר בחתימתו את התחייבותו של איליה בפניו. לטענתו, הוא לא מסר לתובע שהערבות מיועדת לשמש בטוחה אשר לא תיפרע ואין במתן הערבות לאיליה כדי להקנות לתובע כל אחיזה או זכות בחברה, אלא היא ניתנה לו לשם סילוק חובו למעוז לפי ההסכם.